האם יש לסטות בהלכת "קנית"? העליון הכריע

ע"א 7084 בר יהודה בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה שומרון ואח', בר"מ 468/14 הוניגמן ובניו בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה ראשון לציון

ביום 10.5.16 ניתן פסק דינו של בית המשפט העליון בעניין ערעור ובקשת רשות ערעור אשר אוחדו ושעניינם בשאלה העקרונית, מהי המתכונת המתאימה לחיוב בהיטל השבחה, במקרה בו אושרה תכנית משביחה בתקופת "חוזה פיתוח" שערך מנהל מקרקעי ישראל מול בר רשות? 

עוד נדרש בית המשפט העליון להכריע בשאלה, האם יש מקום לסטות מ"הלכת קנית"?

הכרעה:

בית המשפט העליון דחה את הערעור ואת הבקשה לרשות ערעור וקבע, כי יזם בתקופת פיתוח נמצא במעמד של חוכר לדורות לצורך תשלום היטל השבחה. כתוצאה מכך, חייב בית המשפט את המערערות בתשלום היטל השבחה.

עוד נקבע, כי יזם שייחשב כחוכר לדורות לעניין של היטל השבחה, ייחשב כחוכר לדורות גם לצורך החלת החלטות בעניין "דמי היתר" ו"הפרשי ערך". בהתאם לכך, באותם מקרים שבהם יזם חב בתשלום היטל השבחה ושילם למנהל מקרקעי ישראל תשלום בסך 91% מההשבחה, תשלום זה יוחזר לו והוא יהיה חייב בתשלום דמי היתר למנהל בשיעור שבו מחויב חוכר לדורות, קרי בשיעור מופחת.

תוצאת מסקנה זו של בית המשפט, הינה כי יש מקום לשנות את הלכת "קנית" תוך התאמת ההלכה למציאות המשתנה ולניסיון שהצטבר בתחום זה.